ומה יעשו עם המנהרות?
מחשבות על אתגר התת"ק ברצועת עזה
זה כבר מזמן לא סוד שחמאס, וארגוני טרור אחרים ברצועת עזה חופרים מנהרות.
זה גם לא סוד שערב המלחמה הייתה הרצועה מרושתת במנהרות אלה, שעברו תחת כמעט כל בית חולים, בית ספר, גן ילדים ומוסד הומניטרי.
זה אף לא סוד שחמאס, בבניית מנהרות אלה, העסיק ילדים.
לא סוד, אם כי פחות ידוע, שלמעלה מ-160 מילדים אלה נהרגו בעבודה מסוכנת זו, שבמציאות ההזויה של עזה, נוהלה על ידי (כביכול) משרד ממשלתי.
פרויקט הדגל והסוד הכמוס
עם כל זאת, פרויקט המנהרות נחשב לאחד הסודות הגדולים של חמאס, עד כדי כך שחמאס לא בחל באמצעים והוציא להורג עשרות מהעובדים בחפירת המנהרות מחשש שיעבירו מידע לישראל.
זאת ועוד, בכירי חמאס הוסיפו לעשות והורו על הוצאתם להורג של פעילים ומפקדים משורות הארגון, בפרץ של פאניקה בלתי נשלטת, שהגיח בצמרת הארגון מעת לעת, על רקע החשד (המוצדק או הלא מוצדק) שצה״ל הצליח להחדיר או לגייס סוכן מקרבם, משת״פ, ״עמיל״ בשפתם.
זה נחשב גם לפרויקט הדגל של חמאס, האס בשרוול, שעומד כעקרון בבסיס הדוקטרינה של הזרוע הצבאית, גדודי עז אדין אל קסאם, דוקטרינה שמטרתה העיקרית היא לשבור את יתרונות צה״ל בלחימה.
פרויקט דגל מהו? הוא עולם תת קרקעי שנבנה לאורך תקופה של 19 שנים (ואף יותר) במאות מיליוני דולרים, רובם מתרומות שתכליתן סיוע הומניטרי ומסחר בסמים שהארגון הכווין וניהל ברחבי העולם, גם בתוך ישראל. מעולם בהיסטוריה האנושית לא נבנתה מערכת תת קרקעית מסועפת ומורכבת כל כך, מעל 700 קילומטרים (!) של מנהרות, בתא שטח קטנטן (שאורכו 40 קילומטר ורוחבו מגיע עד 12 קילומטר בלבד). לצורך ההשוואה אורכה של כל ישראל הוא 550 קילומטר.
בראיית חמאס, שבירת היתרונות של צה״ל היא מעל לכל, היכולת להערים על הצבא הציוני ולהשפילו היא בראש סדר העדיפויות, והתת קרקע הוא מרכיב מפתח בעקרון זה.
עד כדי כך, שלאחר סבב ״שומר החומות״ (2021) בו נפגע חלק ניכר מהמנהרות בהפצצות מהאוויר, ובתוכן אלפי פעילים מבוהלים, נסים על נפשם (כשחלקם מסרבים בתוקף להיכנס חזרה ל״מלכודת המוות״ הזו) במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע מוסרים את נשמתם - ויתר לא ויתר על התת״ק, הוא שיקם, שידרג וחידש. ברוב המקרים את אותן מנהרות שכבר הופצצו ושידוע לכל שיופצצו שוב ברגע שתינתן ההזדמנות.
למה? כי אין אופציה אחרת. הכלי אפקטיבי מדי, ערכי מדי, חסר תחליף עבור חמאס.
מלכוד 23-24
ראש סדר העדיפויות אמרנו? כן, אף יותר חשוב מלבנות מקלטים לתושבי הרצועה, בה אין מחסה ממוגן אחד המיועד לאוכלוסייה המשמשת כמגן אנושי לארגון.
מגן אנושי אמרנו? לאמירה הזו יש ביטויים חזקים בפקרטיקה, נמנה חלק מהם: כמו שאמרנו בהתחלה, כמעט כל בית חולים, בית ספר וגן ילדים ברצועה מחובר או קשור בצורה כזו או אחרת למערכת המנהרות.
קיימים אלפי פירי מנהרות ברצועה הממוקמים ברובם בבתים אזרחיים.
הכניסה למנהרות אסורה באופן גורף לאוכלוסייה האזרחית, למעט מקרים מסוימים של מקורבים לשלטון.
כל אלה הופכים את המנהרות לכלי עוצמתי אף יותר, אפשר להגיד מלכוד 23-24 - מצד אחד, אם צה״ל ישמיד את המנהרות ותשתיות התת״ק במחיר פגיעה בתשתיות אזרחיות ובחיי אזרחים עזתיים, דעת הקהל העולמית תיטה כנגד ישראל ״הפושעת״, באופן שלכל הפחות מקטין את הסיכוי לתמיכה בינלאומית בישראל, תמיכה שהינה קריטית להשלמת המערכה.
מצד שני, אם צה״ל לא יעשה כן, תיוותרנה לחמאס אפשרויות פעולה רבות לפגיעה בכוחות צה״ל ברצועה, בסיכון נמוך לפעיליו. כמו גם אפשרויות מסתור לפעילי ולבחירי הארגון.
אל לנו לשכוח, שהשמדת המנהרות היא עניין מסובך כשלעצמו, מאות קילומטרים של מנהור, חלקו בעומקים של עשרות מטרים, דורשים כמות חימוש ואמצעים עצומה, כזו שמעטים הצבאות בהיסטריה של המלחמות שנדרשו לדומה לה לצורך השמדת תשתיות אויב.
כל זאת גם כמובן בהנחה שמיקום המנהרות הוא ידוע מראש, הכוונה למיקום מדויק - נ.צ של 14 ספרות, ולא רק זה, חשובים גם עומק המנהרה, הסתעפויותיה, רוחבה וגובהה וכדומה.
אין כיום ארגון מודיעין בעולם שיכול להביא כמות מידע כזאת מבלי ״להתלכלך״, תרתי משמע. זאת אומרת -להיות פיזית בתוך כל מנהרה ומנהרה.
על פניו פשוט, מיפוי רגלי של 700 קילומטרים של מחילות הוא אכן אפשרי, אלא שההגיון של ״מלכודת מוות״ יכול לעבוד לשני הכיוונים, נקודה שלא נעלמה מעינו של חמאס, שדאג למטען ולמלכד את המנהרות בכל מיני סוגים של מלכודות פתאים (ובאנגלית: bobby traps) כנגד כוחות צה״ל, אם ואלה יכנסו למנהרות. משמע, בפנינו עוד נתון מידע קשה ביותר לאיסוף, שידיעתו היא קריטית.
עד כאן עסק ביש. אם זה לא מספיק, נוסיף לעניין זה גם את נושא החטופים. כלומר לא מספיק לדעת שישנה מנהרה ואיפה היא בדיוק, צריך גם להיות בטוחים בוודאות גבוהה שאין בה חטופים ישראלים, ואף שאין בקרבתה חטופים ישראלים (די בלדמיין מה קורה לבניין שנמצא מעל מנהרה שקרסה, או להעריך את סיכויי ההישרדות בחלל אטום מתחת לאדמה בו משתחרר פרץ של גזים רעילים מחימושים אוויריים).
בואו נדמיין לרגע שאנחנו מקבלי ההחלטות בצמרת המערכת הביטחונית וסוגייה זו מונחת לפנינו, מה עושים? מהו הפתרון למלכוד?
אה רגע, יש עוד תנאי אחד - אי אפשר לוותר על מציאת פתרון. למה? כי הדרך להשמדת את חמאס, עוברת בהכרח בהשמדת המנהרות, או לכל הפחות בנטרולן. עסק ביש אמרנו כן?
לפתור את המלכוד
סוגייה זו אכן הגיעה לפתחם של מקבלי ההחלטות, מעט לאחר ה-7 באוקטובר. אז איך בחרנו להתמודד עם המלכוד?
עד לפני חודש לפי מקורות זרים, ועכשיו כבר מותר לפרסום, ישראל בחרה בפתרון טקטי-אסטרטגי, להציף את המנהרות במים. והרי זה פתרון גאוני, כמה פשוט - ככה גאוני. זול, אפקטיבי, מהיר וקטלני. אך המציאות הוכיחה אחרת, הצפת המנהרות אינה פשוטה כמו שהיה נדמה, מכל מיני סיבות, חלקן גיאולוגיות הנוגעות לקרקע הלס החרסיתית והמתפוררת ברצועה (מי שניסה לבנות ארמון בחול בזמן גאות יבין את הכוונה), וחלקן תשתיתיות דוגמת דלתות ההדף שהתקין חמאס בשפע במנהרות (וביתר שאת כלקח מסבב ׳שומר החומות׳ לאור אותם גזים רעילים שצוינו לפני).
ואם רק במים לא ניתן להושיע את ישראל, במה כן ניתן? לחלק מהבעיות שציינו יש פתרונות.
ניקח לדוגמא את סוגיית המטעון - על אף שישראל בעשור האחרון עשתה תהליך פנומנלי בפיתוח לוחמת המנהרות ובהכשרת לוחמים לביצוע משימות תת קרקעיות, ישנם אמצעים נוספים, חלקם חדשניים וחלקם פחות, שנותנים מענה לחקר ומיפוי המנהרות מבלי לסכן חיי אדם. אחד מהם הוא כלבנות, ואכן יחידת עוקץ אחראית על חלק משמעותי בעבודת מיפוי המנהרות, כאשר הכלבים יודעים להתריע על הימצאות חומר נפץ באמצעות סימנים מוסכמים, ואליהם גם מחוברת מצלמה שמאפשרת הבנה מדויקת של המנהרה, כולל מיקומה, תכולתה, צורה וכדומה.
ניקח דוגמא נוספת, האתגר המודיעיני - יכולות מתקדמות של איסוף מידע מהשטח (שיכול להימצא בצורות של מפות, שרטוטים, כוננים, הארד דיסקים וכיוב׳) ומיצוי מהיר שלו, מאפשרות לנו להשלים את פערי המידע המודיעיניים ולדייק את תמונת המנהור מבלי להיכנס בהכרח לכל מנהרה ומנהרה.
כמו כן, ישנם גם אמצעים אחרים שנוגעים לרובוטיקה ולפיתוחים טכנולוגיים ובכללם צילום מתקדם, סריקות לייזר, ועוד.
עניין נוסף שאפשר לבחון הוא סוגיית החימוש. האם באמת יש צורך להשמיד כל מנהרה ומנהרה בטווח הזמן המיידי? התשובה היא לא בהכרח, שכן יש בידי צה״ל אמצעים הנדסיים שמאפשרים נטרול של המנהרות, מבלי להפציצן מהאוויר או על ידי חימוש הנדסי. כמה דוגמאות לכך: הזרמת מים או בטון בהינתן מידע מקיף ומדויק על מנהרה מסוימת (באופן שפותר את הבעיות בהזרמת המים שציינו קודם לכן), אטימת מנהרות בפצצות ספוג ועוד.
נצא גם מנקודת הנחה שבשביל לנטרל מנהרה, אין צורך להשמיד את כולה גם בהסתמכות על הפצצות מהאוויר גרידא, כך לדוגמא - מספיק להפציץ מנהרה בשתי נקודות ו״לקטוע״ אותה, ובהנחה שאין פירים או הסתעפויות בקטע אותו קטענו, המנהרה יוצאת מכלל שימוש בטווח הזמן המיידי. ניתן בצורה זו לנטרל בחימוש דל יחסית עשרות קילומטרים של מנהרות כפתרון זמני.
אחרית דבר
עם כל זאת, מובן שאף פתרון שניתן כאן לא ייתן מענה הרמטי, שכן מדובר באתגר מורכב וחדש יחסית בלוחמה המודרנית. מורכבות האתגר עולה על רקע חוסר המוכנות של הצבא לתרחיש לחימה שמחייב את השמדת כלל המנהרות ברצועת עזה (תרחיש ייחוס של כיבוש כל הרצועה לא היה חלק מסל האופציות שהונח בפני מקבלי ההחלטות לפני ה-7 באוקטובר ועל כן הוא לא נלקח בחשבון כגורם משפיע על תכניות בניין הכוח בצבא).
האם באמת נצליח להשמיד את כל המנהרות? האם אפשר להסתמך על כלים טכנולוגיים ואמצעי בוטיק למשימה שדורשת פתרון רובוסטי? האם דלות האמצעים והחימושים, שמתחדדת לאור האפשרות של פתיחת חזית שנייה בצפון, תאפשר טיפול אפקטיבי בתת הקרקע? האם איסוף המודיעין ״ברגליים״, עקב בצד אגודל, אכן יצליח להביא את כלל המידע הדרוש, על רקע הדילמות שמציבה סוגיית החטופים?
אלו שאלות קשות למענה, גם כשבודדנו אותן בצורה כמעט הרמטית - מבלי להתייחס לסוגיית הלחץ הבינלאומי, הלחץ הציבורי לשחרור החטופים, המעמסה הכלכלית על המשק שנגזרת מאופרציה שכזו וכדומה.
על כן התשובה לכל השאלות הללו כרגע היא - ימים יגידו. מה שבטוח, תידרש סבלנות רבה. על אף שהיינו רוצים שמלחמה זו תידמה לקרב אגרוף, אחד מהיר שמסתיים בנוקאאוט מוחץ (דוגמת מלחמת ששת הימים), היא משולה דווקא (כמו מערכות אחרות בהן התמודדו צבאות עם לוחמת גרילה, דוגמת מלחמת ויאטנם) למשחק שחמט שאין בו מלך, ארוך ומייגע, וללא הכרעה ברורה.
